קשה יהיה לי לשכוח את הפעם הראשונה בה חוויתי את אלפנט הייב בהופעה. זה היה באחת ההפקות הראשונות של אבירן חביב במועדון הבארבי בת"א, שני ילדים שמנגנים כה מלוכלך ובו-זמנית כה מדויק, מה שגרם לראש לנוע ללא הרף עד שהצוואר נתפס. זו הייתה הופעה רצפה והמוסיקה חייבה הקמת מעגלי פוגו עצבניים, כבר אז הרגשתי שמדובר במשהו מבטיח שהולך לשאת פירות ממש בקרוב.
אלפנט הייב הם רפאל כהן על גיטרה וטום בוליג על מערכת תופים ודלי, שניהם השתחררו מהצבא לפני שנתיים וכבר נהיו בין המוסיקאים העסוקים ביותר בת"א.
אלפנט הייב פרצו לבמות לפני כ-3 שנים כשהתחילו להופיע במועדונים קטנים בת"א, בעיקר הופעות רצפה, מה שהעמיק את הקשר בין המוסיקה לקהל. הסאונד הפאזי המלוכלך והאנרגיה המתפרצת של הצמד הזכירו את תור הזהב של הסטונר/גראז' - להקות כמו קאיוס, מלווינס, קלאץ' ו-QOTSA.
מהר מאוד, הקהל התחיל להגנב על כל העניין וכל הופעה הביאה יותר ויותר אנשים שצמאים למוסיקה עצבנית בווליום שמצדיק את עצמו. גם ללהקה וגם לקהל היה ברור שהמוסיקה שלהם צריכה להשמע מעבר לים, לאחר פעילות של 3 שנים בלבד ותהליך של קידום עצמי מאסיבי ההרכב הספיק לצאת לטורים במגוון מקומות באירופה, ובשנה החולפת גם ברוסיה ובאוסטרליה [!] ובינהם פסטיבל מוג'ו ברנינג , לאחר שני סיבובי הופעות חובקי יבשות הם חוזרים לארץ היישר למחנה השבלולים הגדול.
תפסתי את המתופף טום בוליג לכמה שאלות קצרות על הפעילות המוסיקלית של אלפנט הייב:
איך ההרכב הזה קם בעצם, איך נוצרה הכימיה עם רפאל?
הכרנו בלהקת חיל האוויר, שם שירתנו שנינו. לקראת סוף השירות שלי, באחד הימים בהם היינו חסרי מעש בבסיס, התחיל לו איזה ג'אם בחדר החזרות ורפאל ואני לקחנו בו חלק. ישר הרגשתי שמדובר במישהו שמקשיב לדברים בצורה אחרת, וזה סיקרן אותי. הצעתי לו לעשות את זה שוב מחוץ למסגרת הצבא, אצלי בבית, והתחלנו להיפגש לנגן. הסשנים האלה היו ארוכים. מאוד. והם קרו 3-4 בשבוע במשך תקופה לא קצרה.
ספר לי קצת על תהליך היצירה וכתיבת השירים, מה בא קודם הריפים או המקצבים?
לרוב באים קודם הריפים או תפקיד הגיטרה ולאחר מכן התופים. פעם נהגנו לאלתר ביחד, להקליט, לקחת את החלקים המגניבים ולעשות מהם קטעים. בשנתיים האחרונות אפשר לומר שזנחנו את הפורמט הזה. הפלאפון שלי מפוצץ במלא הקלטות אינטואיטיביות שנוצרות לפעמים בסשן כתיבה מוגדר או סתם במהלך היום ברחוב כשקופץ איזה רעיון. כשיש הקלטה מספיק טובה, היא עושה דרכה במייל לרפאל והפוך. באופן כללי תהליך היצירה שלנו הוא כזה, אינטואיטיבי.
עד כה לא הוצאתם חומרים בפורמט מסוים, האם זה מתוך בחירה?
ממש לא. לפני שנה בילינו שבוע באולפן עם המפיק אייל קצב והקלטנו את אלבום הבכורה שלנו. הוא ייראה אור בספטמבר הקרוב.
אתה מנגן כיום עם עוד כמה אמנים חלקם כבר מחוץ לטווח האינדי כמו ארז נץ ושמוליק בודגוב, האם אלפנט הייב הם כרגע המקום בו אתה מרגיש הכי בבית מבחינה אומנותית?
אני מנגן בעוד להקה בשם סאל חרדלי. זה הבית. אלפנט הייב זה בעצם סטוץ שהפך למשהו מאוד רציני וכבר אי אפשר להפסיק.
אילו תחושות אתם מנסים להעביר דרך המוסיקה שלכם? והאם בהופעות הקהל מגיב כפי שהייתם מצפים?
אנחנו לא מכוונים לתחושות קבועות. אנחנו מעבירים את עצמנו באותו הרגע. גם אין ממש ציפייה לתגובה מסויימת מהקהל. מה שכן, שמנו לב שאפילו במקומות מאוד שונים אחד מהשני בעולם, אנשים תמיד מגיבים בדיוק באותה הצורה. זה מלמד על משהו. אני לא בטוח על מה, אבל נראה לי שזה טוב.
חזרתם לאחרונה משני טורים מרשימים ברוסיה ואוסטרליה. הכל בכוחות עצמכם. האם המטרה שלכם היא לפעול בחו"ל בסופו של דבר ולהצליח שם? מה בעצם היעד הבא?
אנחנו רוצים להוציא את האלבום, לצאת לכמה טורים, ואז שוב. אנחנו מאוד אוהבים לחיות ולפעול בארץ, אבל זה אדיר לצאת לפגוש אנשים אחרים ולראות את העולם. כרגע זה לא סותר אחד את השני אז אנחנו זורמים.
מבנה השירים שלכם הוא מאד א-סימטרי מבחינה ריתמית ומכיל חלקים במשקלים שונים, אתם כותבים ככה מראש או שזו תוצאה ספונטנית?
אף פעם לא חשבנו "משקלים", " א-סימטרי" או "פרוגרסיב". הכל אינטואיטיבי. בגלל זה אני אוהב לקרוא לזה גראז'. זה הכי משקף. זה אנחנו בגראז' מנגנים. מותר כל מה שמרגיש טוב.
האם יש אמן/אלבום ששינו את דרכך כמוסיקאי וכמה השפעה יש ממנו על המוסיקה של אלפנט הייב?
לד זפלין הם הלהקה האהובה עליי מגיל 12 אבל הבנתי את זה רק בשנים האחרונות. אני בטוח שחלק גדול ממה שאלפנט הייב עושים מושפע מזה בצורה כלשהי, גם אם עקיפה. היה שם שילוב מאוד נכון של דברים שיצר מוסיקה שבשבילי היא גדולה יותר מהכל. הם עולם ומלואו.
ובנימה אישית:
ההופעה בפסטיבל השבלולים בליל יום שישי בבמת הקונכיה הייתה נווה מדבר של לבה מתפרצת, אנרגיות בלתי פוסקות וזרמים חשמליים. מוסיקה כזו בשילוב רוחות מדבר חמות, העבירה ויברציות שבטיות, שגרמו לקהל לנוע ללא הרף. יש משהו מאוד משחרר במוסיקה של אלפנט הייב כשחווים אותה בלייב, והעובדה שהמוסיקה היא אינסטרומנטלית ומאד אימפולסיבית, משחררת מתבניות ודפוסי מחשבה.
כל קטע הוא רכבת הרים חסרת מעצורים עם יעד לא ידוע, מה שיוצר ערך מוסף בכל קטע על אף היותו קצר יותר משתי דקות. אני מאד אוהב את האנרגיה שעוברת מהלהקה לקהל והפוך, משהו שאפשר להבין רק כשנמצאים שם.
רפאל כהן שותף באולפן בדרום ת"א, מאסטר בסאונד והקלטות ואחראי בין השאר על מיקסים של אמנים רבים, טום בוליג מנגן בין השאר עם הקווארטט של ספי ציזלינג, התפוחים, ארז נץ שמוליק בודגוב ושמות גדולים נוספים.
אלפנט הייב יופיעו במגוון מקומות בקיץ הקרוב, והם לקראת שחרור אלבום הבכורה שלהם שצפוי לצאת בספטמבר 2018.
שלושה קטעים מוקלטים שנמצאים ברשת : https://soundcloud.com/lephantive/tracks
יוטיוב עם קליפים יותר עדכניים: https://goo.gl/m7jJji