איתמר בק, שבלול ותיק מאוד ומוזיקאי בכל רמ"ח איבריו, שהולך להופיע במחנה הקרוב, סיפר לנו סיפור משעשע מאחת ההופעות שלו. כאשר הוא הגיע לשדרות להופעה בפאב ה"ליבובסקי". במהלך ההופעה, אחד מ"עוברי האורח" שישבו על הבר הצמוד לבמה, הציע לאיתמר במהלך ההופעה לשתות אתו צ'ייסר של ערק ואיתמר, הסכים. כמובן, שזה לא נגמר שם ואחרי הצ'ייסר הראשון, הגיעו עוד כמה וכמה, מה שהוביל למצב שאיתמר מסיים את ההופעה שיכור עד מאוד. הוא ירד מהבמה בדרכו לצאת מהפאב וכאשר הגיע למפתן הדלת הקיא את נשמתו על רחבת המרכז המסחרי בשדרות. סיפור משעשע זה הניע אותנו לנסות לבחון את ההופעה המוזיקלית על שלל גווניה, בהקשר למחנה השבלולים.
המחנה הוא אחד מהתופעות החברתיות המורכבות ביותר להסברה. לא מפני שמאוד קשה להבין את הסיטואציה שלו, אלא כי לכל חבר קהילה, מוזיקאי ואמן יש פרשנות שונה ויפה למתרחש בתחומו. לאחר שיחות ממושכות עם המוזיקאים שהולכים להופיע במחנה הקרוב, הצלחנו למצוא שני אלמנטים שמעניין לבחון כאשר מנסים לנתח הופעה מוזיקלית. הראשון הוא הדינמיקה בין הקהל למוזיקאים על הבמה והשני הוא משמעות השתתפות ההרכב המוזיקלי באירוע.
נושא הדינמיקה בין להקה המופיעה לקהל הם דבר קסום ומעניין בעינינו והוא מושפע מהמון גורמים, המשלבים את השפעתם של מספר רב של בעלי תפקידים, שלכל אחד תפקיד חשוב לא פחות מהשני בהעברת החוויה המוזיקלית. מרכיבים כמו איכות הסאונד בהופעה, האנרגיה שהלהקה יוצרת על הבמה, כמות האנשים בקהל ורמת האלכוהול בדם הנוכחים, לצד מספר רב של גורמים נוספים, תכריע לבסוף את החוויה הייחודית שתועבר בפרק זמן מוגדר.
כדי לנסות להבין את הדינמיקה השבלולית, יצאנו לשאול כמה להקות שיופיעו במחנה הקרוב על המתרחש באירועים כאלה ועל הדרך שלהם כלהקה.
הראשונים שראיינו היו להקת "טוניק קלוניק" ששיתפו אותנו במנהג מיוחד המתרחש בינם לבין הקהל בהופעותיהם : "כשאהבה אמתית פורצת מתוכנו וההופעה מגיעה לשיא, אנחנו מרימים קונפטי של מזל טוב למען המצב רוח הטוב שנפל פתאום על טוניק. הכול תמיד הלך באופן חלק, עד שבאחת מההופעות הקונפטי פגע ישירות בפרצוף של אחד הרוקדים בקהל, פגיעה אומללה וכואבת. כפיצוי על עוגמת הנפש, חברינו קיבל דיסק שלנו במתנה ואנחנו למדנו לקח לכוון את הקונפטי בזווית גבוהה יותר".
חוויה נוספת שתפסה את תשומת ליבנו, נגלתה בשיחה שערכנו עם להקת "בעל פה" שסיפרו לנו כיצד הם התחילו לנגן וניסו להסביר על הקשר שלהם למחנה השבלולים והאנשים השותפים לו :"התחלנו לנגן לפני שנתיים כמעט, אחרי כמה חודשים היינו אמורים להופיע בשבלולים בנקיק, זה היה אמור להיות הפסטיבל הראשון שאנחנו מופיעים בו, התרגשנו והגענו בטרמפים אך הפלא ופלא - הפסטיבל נקטע באדיבות המשטרה ויצאנו עם תחושות מבלבלות. מצד אחד צצו תחושות של שמחה טהורה על מה שהיה עד שעזבנו את השטח, אך מצד שני התבאסנו שנגמר האירוע בטרם עת. שנה לאחר מכן, הופענו במחנה השבלולים בחאן גמליה ובשבילנו זו לא סתם עוד הופעה, בשבילנו החוויה האמתית היא לפגוש את כל החברים מהסצנה במקום אחד, מעין פגישת מחזור. כשאנחנו באים למחנה, אנחנו באים לכל שלושת הימים, יש לנו מלא חברים שבארגון ועוד המון אנשים שבאים מקהילות עם אג'נדה שיתופית דומה. קירוב הלבבות במחנה הוא חסר תקדים." אם תרצו לחוות הופעה מוזיקלית מרגשת, מגוונת, שמעלה על נס את האג'נדה השבלולית בשלל צבעיה, בואו להופעה של "בעל פה" במחנה הקרוב.
הקשר ההדוק למחנה, לתהפוכות שהוא עובר, לאג'נדה השיתופית ספק אנרכיסטית, העוקפת את עולם הערכים הקפיטליסטי שניתן לראות מלהקת "בעל פה" הוא לא יחיד. רוב הלהקות המשתתפות במחנה מודעות לראיית העולם השבלולית ותומכות בה, חוסר התחרותיות במחנה הייחודי הזה, מאפשרת ללהקות רבות כמו "בעל פה" לעלות על במה, באירוע מוזיקלי גדול בפעם הראשונה, די בקלות וללא אלפי תהליכים בירוקרטיים שמאפיינים פסטיבלי מוזיקה שלא נזכיר את שמם ברחבי הארץ.
להקה נוספת שמהווה חלק אינטגרלי בהווית המחנה היא "SHOOG". משיחה עם חברי הלהקה עלה כי הפעם הראשונה שאי פעם הופיעו במתכונת פסטיבלית, שאורכת מספר ימים וכוללת מספר רב של אנשים הייתה בשבלולים. חברי הלהקה הם חברים קרובים של ותיקי השבלולים ובנוסף לפעילות הלהקה, הם עוזרים להם בתחומים שונים הקשורים לקהילת השבלולים בקשר הדוק. חברי הלהקה תומכים באופן גלוי ומלא ברעיון הקואופרטיבי וגם הם מגיעים למחנה השבלולים כחברי קהילה מן המניין וידם בכל.
ניתן לראות, משיחות אלו, כי השיתופיות האופפת את המחנה חלה באופן ברור על ההופעות המוזיקליות. המוזיקאים מקבלים במה מדהימה, גישה לקהל משובח, הגברה איכותית, סאונד מרגש ובתמורה, מעניקים את תמיכתם הרוחנית והפיזית בהרבה דרכים שונות.
דוגמה נפלאה לכך ניתן לראות בלהקה המופלאה "עלמה מאדרה" אשר הופיעו בפעם הראשונה במחנה, לפני שהיה שם ללהקתם. הלהקה התהוותה לצד מחנה השבלולים וממחנה למחנה התעצבו וגדלו כך שכיום הם להקה מבוססת, בועטת ומצמררת שבקרוב מוציאה אלבום בכורה. חברי הלהקה רואים במחנה כבית וחוזרים להופיע בזכות הקהל האוהב ואווירת האופוריה הקולקטיבית. לדעתנו, הלהקה עצמה משקפת את הווית השבלולים, ההיפית, המתנתקת מן הממסד, החתרנית שחוגגת את חופש הביטוי, את החיים את האהבה החופשית ואת הרוקנרול. ההופעה שלהם היא אחת ההופעות המיוחדות בפסטיבל ואנחנו מאוד ממליצים לנכוח בהופעתם במחנה הקרוב.
משיחה שניהלנו עם הדר לוי, הגיטריסט המהולל של "הפסוליה של דייזי" ושל הרכבו החדש "בזעת" הופתענו לגלות כי הקהל הרציני הראשון שהפסוליה ניגנו בפניו היה במחנה השבלולים. למי שלא יודע, הפסוליה, להקה מיוחדת במינה שתפסה תאוצה מדהימה בשנים האחרונות וכבשה קהל מכל רחבי הארץ, התחילה במחנה השבלולים מסיבה מאוד פשוטה, באירוע זה, הרבה יותר קל "לקבל במה" מאשר באירועים מוזיקליים גדולים אחרים, הדר טען שיש מחסום כלשהו ברוב הפסטיבלים בארץ המסתמך על אינטרסים שבמחנה השבלולים, פשוט לא קיימים. הרכבו החדש "בזעת" הולך לעלות ישר לאחר הופעתה של הפסוליה והדינמיקה שהדר וחבריו משני ההרכבים משרים היא מיוחדת במינה. לטענת הדר, יש יותר מדי דגש בעת הנוכחית על פוליטקלי קורקט, כולם הולכים על קרח דק אחד ליד השני ואף אחד לא מעז לפתוח את הפה ולהגיד את שעל רוחו ללא מסננים. "הפסוליה של דייזי" ו"בזעת" דוגלים בוולגריות מקסימלית מול הקהל, צלילים מאסיביים ולא מתפשרים, קללות, גסויות ותוקפנות. מה שמעניין שהקהל העצום שלהם, פשוט מכור לזה. הקהל שלהם רוצה שיתייחסו אליו בצורה יותר ויותר וולגרית לאורך ההופעה וזו תופעה מסקרנת מאוד. אם תרצו לחוות את הדינמיקה הייחודית, אל תפספסו את ההופעה של שתי ההרכבים במחנה הקרוב!
השנה, השבלולים מקימים במה אלקטרונית מיוחדת במינה, שונה מכל במה אלקטרונית שאי פעם חוויתם. האמנים שהולכים להופיע מודעים להוויה השבלולית על שלל גווניה ובזכות הוויה זו, הם כל כך להוטים להשתתף במחנה הקרוב.
לדוגמא ניה בינגי, שגדלה בבית המדגיש את העברת המסרים הערכיים, התפילות והתהיות דרך מוזיקה הולכת לנגן במחנה. ניה תעלה לסט הכולל בתוכו רגאיי וכל מוזיקה שמגיעה כתוצאה ממחאה או אג'נדה ושיתפה אותנו שבמהלך ההתבגרות שלה, היא שאבה את כל ההשראה לדרך החיים שבחרה מן המסרים שאומני הרגאיי הנחילו לה וכך, מאמינה במוזיקה כמעצבת חיים. ניה תמיד ידעה שיום אחד תרצה להעביר את פסקול חייה הלאה לאנשים נוספים וכך, באישור ייחודי מאביה התחילה להשתלט על אוסף הדיסקים העולמי שלו. הרצון של ניה הוא לתת תחושה אישית לכל מי שמקשיב למוזיקה שלה ולעזור לו דרך מסרים מוזיקליים - לחוות ארצות ותרבויות שונות ומגוונות.
ניה שמעה על השבלולים מ"חברים של חברים" ועל הרעיון של המחנה לפני שלוש שנים. "כיף להגיע לתקלט בשבלולים. חשוב לי כשאני מנגנת, להרגיש שהמקום שבו אני נמצאת, תואם את המסרים שאני מאמינה בהם, של שווין אהבה ושיתופיות. בשבלולים יש תחושה חופשית, כל אחד בא ונותן מעצמו, מה שהוא יכול, מכל הלב. לראות מחנה שלם שמוקם על ידי אנשים המשקיעים את כול כולם כדי ליצור קהילה של אמנות תרבות ומוזיקה זה מרגש, חשוב ויוצא דופן. לכן, כל פעם שיש הזדמנות אני שמחה לקחת חלק בקהילתיות יוצאת הדופן שמתקיימת באירועים במהלך השנה ושיאה בפסטיבל." ניה הולכת לנגן ביום חמישי בשעה 19:30, סט של רגאיי, מוזיקה אפריקאית ועוד המון הפתעות. אנחנו מאוד ממליצים שתגיעו לחוות את האווירה הייחודית והאוהבת שהיא משרה.
אז השנה מחנה השבלולים חוזר בכל הכוח, בחוות מונופורטיוטו, בגליל המערבי (כי אין שבלולים בלי החלפת מקום בדקה ה90) בתאריך - 23-25.05, אנחנו לא יכולים לחכות כבר, נתראה בגן עדן.