זרקור המחנה היא סדרת כתבות המסקרת את הלהקות המופיעות במחנה השבלולים 2018
אל "איפשהו" התוודעתי ממש לא מזמן. יש ים של להקות צעירות בסצנה, מתחככות זו בזו, את רובן אני מכיר אישית (או לפחות רוצה להאמין שזה אכן כך), אך את אלעד מאירי (גיטרה ושירה), דניאל אשכנזי (בס ושירה) ואיתמר קציר (תופים ושירה), לא הכרתי עד שנפגשנו לראיון שאתם עומדים לקרוא. נדמה ש"איפשהו" חיים בסצנה משלהם, עם מעט מאוד קשרים לשאר הלהקות שפועלות באזור, דבר אשר לא מנע מהם לעשות באזז - מהר מאוד הם הוחתמו בלייבל "נוער אבוד" (המנוהל על ידי יובל הרינג, יח"צן וסולן "ועדת חריגים") והספיקו להגיע למקומות שלהקות בסדר הגודל שלהן רק חולמות עליו - ראיונות ברדיו, כתבות בעיתונים, השמעות בסטרימינג וקהל גדול שמתייצב להופעותיהם. הפעם האחרונה שראיתי דבר כזה קורה ללהקה צעירה זה היה לפני שנתיים, בפריצה הגדולה של "דף צ'ונקי".
הפעם הראשונה בה נתקלתי במוזיקה של "איפשהו" הייתה באזור מועד הופעת ההשקה שלהם בלבונטין 7, כשפתאום קפץ לי בפיד בפייסבוק הקליפ שלהם ל"ליברמן שר הביטחון". אמנם מילות השיר מסתכמות ב"ליברמן שר הביטחון" ולא מעבר, דבר אשר לא הותיר עליי רושם רב, אך לא יכולתי להישאר אדיש לנגינת הבס בקטע, אלוהים אדירים. לאחר מכן הגיע הקליפ ל"תל אביב", וכבר כאן היה לי ברור שיש פה עסק עם להקת פאנק שיודעת לכתוב המנונים. בהכנה לראיון שמעתי את EP הבכורה שלהם, הקרוי "איפשהו - הסרט" וגיליתי להקה יותר מגוונת ומתוחכמת ממה שהיה נדמה לי, חופשית להתעסק בכל סגנון ולהתבטא בכל צורה שתבחר, בלי לדפוק חשבון לאף אחד בדרך.
את "איפשהו" פגשתי תחילה בקפה "תחתית", ליד צומת מעריב ז"ל, המקום בו התחיל החורבן התל-אביבי. הם נאלצו לצפות בי אוכל סנדוויץ' חביתה בברבריות משוועת, כולו מתפרק לי בין הידיים ונוזל על כל האצבעות.
כנראה המאבק שלי בסנדוויץ' עורר בהם תאבון והחלטנו שנמשיך לחומוס "אבו אדהם". התיישבנו בחומוסייה והמתנו לבואה של סיון איל, שתתלווה אלינו לראיון ותצלם כמה תמונות על הדרך, והנה היא הגיעה רכובה על אופניה והראיון החל.
אז איך בעצם הכל התחיל עם "איפשהו"?
אלעד: איך הכל התחיל? היה לנו מתכון מעולה לחומוס והחלטנו להקים עסק.
איתמר: היה מפץ גדול, ואז הגיע המתכון.
שערי שמיים נפתחו לכבודכם. וברצינות?
איתמר: הכרנו בתלמה ילין, במגמת ג'אז. ניגנו יחד בכל מיני סיטואציות, אבל אף פעם לא בכוונה להקים הרכב יחד. בשיעור "מוזיקה במחשבים" נתבקשנו להקליט אלבומי קונספט, וזאת בעצם הייתה הפעם הראשונה שעבדנו יחד על מוזיקה.
אלעד: את אלבומי הקונספט הקלטנו אצל איתמר.
איתמר: היה לי מכשיר הקלטה, כרטיס קול ומערכת תופים. הקלטנו את האלבומים בחצר, היינו חבורה של שישה-שבעה אנשים שכולם ניגנו באלבומים של כולם. בסשנים האלה נוצרה הגרסה הראשונית ל "ליברמן שר הביטחון".
ומתי הבנתם שאתם רוצים להקים יחד, רק שלושתכם, להקה?
אלעד: הבנו את זה עוד הרבה לפני שזה קרה.
דניאל: זו הייתה הבנה קולקטיבית, למרות שהיא קרתה לכל אחד במקום אחר, לבד.
אלעד: אני ישבתי על האסלה.
דניאל: אני עדרתי עציצים. איפה אתה היית איתמר?
איתמר: וואו, אני לא זוכר… אני זוכר שהיו לי שירים על דינוזאורים, ורציתי שננגן את אחד מהשירים. אבל בסוף זה לא ממש היה הכיוון שלנו.
אלעד: הגענו לחזרה הראשונה בלי שום מושג שנהיה להקת פאנק.
האם רציתם אולי, במודע או לא מודע, שלא לעשות ג'אז?
איתמר: כשדברנו על זה בהתחלה הרצון היה לעשות משהו חשמלי ושנהיה טריו. אני חשבתי על King Crimson בתקופה שהם היו טריו, רציתי ליצור משהו עם כוח וקווים מלודיים מאוד מעניינים, אבל לא היה לי באמת מושג לאן זה ילך.
דניאל: מהרגע שהתחלנו לעבוד יחד זה היה כמו כדור שלג.
זה אומר שיש לכם כבר רפרטואר שירים יחסית גדול?
איתמר: יש לנו קטעים שנכתבו עוד בחזרות הראשונות ואנחנו מנגנים אותם עד היום, למשל השיר "אלעד".
אלעד: השיר עלה מתוך לחן שכתבתי במקור על גיטרה קלאסית. הרעיון היה להלביש את הלחן על ליווי שהוא לא בהכרח קשור אליו. זה רעיון שקיים אצלנו יחסית הרבה בשירים - אחד הנגנים ינגן במהלך השיר בצורה שהיא לא מחוברת ריתמית או הרמונית.
זו חשיבה מוזיקלית יחסית מתוחכמת. חשוב לכם שהמוזיקה שלכם תהיה "סופיסטיקייטד"?
איתמר: המוזיקה שלנו יכולה להישמע מתוחכמת כי אנחנו רוצים לחשוב על מה אנחנו מנגנים ונמנעים מלנגן את מה שאנחנו "אמורים" לנגן. אחד הדברים שאני הכי אוהב בחזרות שלנו הוא שבהתחלה כל אחד מנגן את מה שטבעי לו, ולאחר מכן אנו מסדרים את הכל בצורה שטובה בעינינו.
דניאל: דבר נוסף שאני מאוד אוהב הוא שכל האלמנטים בנפרד עומדים בפני עצמם. התפקידים של אלעד ושל איתמר יפהפים בעיני, ואני מרגיש שאני עומד מאחוריהם, גם אם לא אני כתבתי אותם.
השירים נכתבים יחד?
איתמר: כולם. גם אם מישהו מביא רעיון ממש מגובש זה לא אומר שלא תהיה עבודה עליו.
כך גם לגבי הטקסטים?
איתמר: זה תלוי. כולנו כותבים מילים להרכב, בתקופה האחרונה היו טקסטים שממש כתבנו יחד, מתוך רעיון שאחד מאיתנו הביא.
"איפשהו" קיבלו את שמם מסרט גמר בתלמה ילין בו שלושתם שיחקו שלושה חברים טובים. הסרט בוים על ידי הקולנוען הצעיר מיכאל ברקוביץ', שביים בנוסף את כל הקליפים שהלהקה שחררה עד כה. אלעד, דניאל ואיתמר מנגנים יחד תחת "איפשהו" כבר כשנה ושלושת-רבע וEP הבכורה שלהם הוקלט לפני שנה, אך שוחרר רק במרץ האחרון. משיחה עמם מסתבר שהוקלטו עוד מספר שירים בסשנים ל"איפשהו - הסרט", אך בסופו של דבר לא מצאו את מקומם בEP.
אם כך, יש לכם EP נוסף שייצא בקרוב?
דניאל: כן, אבל מסשנים אחרים, לא מהסשנים של "איפשהו - הסרט"
איתמר: הקלטנו כבר עוד שני סשנים מאז, אחד מהם אנחנו רוצים שייצא בקיץ. זה הולך להיות EP די ארוך. השני יהיה אלבום אולי…
סיון: נשמע שאתם עובדים המון, קיימת איזו דחיפות להוציא את החומרים? בכל זאת יש מומנטום של "הייפ" שכזה
אלעד: אפשר לומר שיש דחיפות, הסיבה היא שבקרוב נהפוך ל"להקת קיץ", להקה במשרה חלקית. דניאל עוזב ללמוד בברקלי. בהתחלה חששנו שזה יעצור אותנו מהתקדמות מוזיקלית, ונוכל רק להופיע כשדניאל יבוא לביקור, אבל התאריכים ואורכי הזמנים שהוא יחזור בהם לארץ מסתדרים לנו וברור לנו שמשיך להקליט כשהוא יהיה פה.
איך נוצר החיבור ביניכם ללייבל "נוער אבוד"?
איתמר: ראינו את הלהקות שחתומות בלייבל (סא"ל חרדלי, סילבי ז'אן, בונז'ור מאשינז), והבנו שאנחנו עומדים בדרישות של הלייבל - אנחנו עושים מוזיקה בעברית ואנחנו צעירים. להיות חלק מ"נוער אבוד" ממש עזר לנו, מהרגע שהוצאנו מוזיקה קיבלנו תגובה מידית. לראות שכתבו עלינו במקומות כמו "הארץ" היה מטורף בעיני.
אתם מעוניינים להתפתח מבחינה סגנונית מוזיקלית?
איתמר: זה מצחיק לדבר על זה עכשיו בעקבות הEP ששחררנו, כי אנחנו כבר לא נשמעים כמו שנשמענו פעם. היינו בתקופה ממש כבדה והקלטנו אותה. לאחר מכן היינו בתקופה ממש מהירה והקלטנו גם אותה. כך ששני ה-EP's הקרובים יהיו שונים אחד מהשני.
איזו תקופה מייצג "איפשהו - הסרט"?
כולם יחד: התקופה הספורטיבית.
קשה לפספס את הספורטיביות בקליפים ובתמונה של "איפשהו - הסרט". סיון: בקליפ "ליברמן שר הביטחון" הצופה נסחף אל תוך ריצת ספרינט שנכפית עליו, נעלי הספורט ומעילי הרוח שלכם מתחברים יחד כאייקונים. אפילו זכורה לי תמונה מסוימת מלייב סשן שלכם בה איתמר מתופף עם מחבט טניס. מאיפה הגיע הרעיון?
אלעד: הופענו פעם באיזו מסיבה, וכולנו הגענו עם מכנסונים בתיק. נכנסו לשירותים יחד, התלטפנו קצת והחלפנו למכנסונים. משם יצאנו בריצה מסביב לקהל, עשינו מתיחות והתחלנו לנגן. ללבוש בגדי ספורט התברר גם כמהלך מצוין להרגיש בנח בהופעות, כי אנחנו מזיעים וקופצים הרבה.
וכך הגיע הרגע של כולנו להיות ספורטיביים, לתת לחומוס להתעכל ולהתחיל לטייל באזור. המשכנו לשיטוט חסר משמעות באתר הבנייה של הרכבת הקלה בצומת מעריב, ומשם המשכנו לשבת בפארק קרית ספר.
הגענו לפארק והתחלנו לשחק בפינג פונג משמעויות, סיון ואני שיקפנו מה הבנו מהשירים שהאזנו להם, והם בתמורה סיפרו לנו מה באמת עומד מאחורי המילים. זו הייתה הזדמנות מעניינת ללהקה ולנו להיווכח שוב בדבר המפחיד והמעניין ביותר לאומן, מילות השירים, ובכלל היצירה-מאבדת שליטה כשהיא כבר לא רק שלך. אבסטרקטית או מדוייקת ככל שתהיה.
האם השיר "בנסיעה" אכן נכתב בנסיעה באוטובוס שרוול?
איתמר: כן, כתבתי את זה באוטובוס. יותר נכון, על הצד השני של האוטובוס. תחשבו על זה. כשהאוטובוס פונה ימינה או שמאלה, אפשר לראות דרך החלון את הנהג. זה קצת כמו הדברים שאני מתאר בבית השני ("לצלול בלי משקפת...כשקו האמצע עובר בדיוק באמצע העין") זה שיר שהוא פשוט תיאור של מחשבה, הוא לא בהכרח אומר משהו. אפשר לומר שזה פשוט שיר התבוננות.
הגדרה יפה.
לגבי השיר "הסרט נגמר, הסרט לא נגמר", אני הבנתי מהשיר שיש איזו קביעה שהכול בחיים ידוע וצפוי מראש, אך עם זאת שום דבר לא באמת ברור. מין התקיימות כזו של פרדוקס בו "הפלוט טוויסט הוא שאין פלוט טוויסט בתסריט", ומשם ממשיכה השורה, ואם תרשו לי לתרגם, "כן זה נגמר כך, כן זה נגמר כך".
איתמר: זה קרוב לשם, אבל זה לא מדויק. השיר אומר שהמציאות לא עובדת "ככה". זה לא שהכול ידוע מראש, אלא שאתה לא יודע כלום על איך שבאמת הדברים יתגלגלו.
אלעד: זה קצת מזכיר לי את החוויה שלנו מהמוזיקה שאנחנו כותבים. כשאנחנו מנגנים אנחנו אף פעם לא שומעים את אותו הדבר.
איתמר: תמיד!
אתם רוצים לשמר את ההבנה הזו, שכל אחד שומע את הדברים אחרת?
איתמר: אי אפשר לברוח מזה, גם אם היינו רוצים. זה כל הזמן קורה, אנחנו תמיד בשוק מזה.
אלעד: (לאיתמר) אתה רוצה להוסיף משהו מהלב לגבי "הסרט נגמר…?"
איתמר: כתבתי את השיר אחרי פרידה, וכמו כל דבר שנגמר, בהתחלה לא מאמינים שזה קורה ועוברים את שלבי האבל שתקפים לכל דבר בחיים…עד שאתה לא חווה את זה אתה לא יודע מה זה. זה היה הרגע הזה שבסרט שאתה חי בו מתרחש משהו, אבל החיים הם לא סרט, אז זה לא באמת קורה. החיים ממשיכים, זה לא נגמר, זה לא משתנה.
בעיני "ליברמן שר הביטחון" יכול להתפרש לשתי פנים, מכיוון שאין עוד תוכן מילולי בשיר מלבד שמו. מצד אחד הוא יכול להיתפס כשיר בהלה ופחד משר הביטחון המכהן, ומצד שני הוא יכול לעבוד טוב כשיר תמיכה בליברמן, בגלל תחושת ההמנונים של אוהדי כדורגל שקיימת באיך ששרים אותו.
איתמר: זה באמת לא מובן מאליו, פשוט בגלל המוזיקה שאנחנו עושים השיר יכול להיתפס שמאלני.
אלעד: אני חושב שגם הקליפ שעשינו לשיר מבהיר את הבריחה והבהלה, ולא את התמיכה והאהדה.
מעניין אתכם בכללי לכתוב שירים פוליטיים?
אלעד: כמובן. יש לנו עוד מספר שירים פוליטיים - "שיר נגד הגירוש", "רש", "מוזיקה ביקורת".
איתמר: גם "הסרט נגמר, הסרט לא נגמר" הוא פוליטי בעיני. פעם אלעד אמר לי שהכול פוליטי, והיום אני מסכים עמו.
אלעד: גם היום אני מסכים איתי.
השיר הבא הוא "קצת לפני". השיר הזה נותר חידה בשבילי.
דניאל: "קצת לפני" מתאר סיוט מתמשך שהרגשתי במחשבות במשך תקופה מאוד ארוכה. קלטתי שכשאני מתעורר והולך לצחצח שיניים נגיד, אז אני לא מוטרד, והסיוט עצמו עוד לא התעורר. על זה מדבר השיר, על הרגע הקטן שמגיע לפני תחילת הסיוט.
גם במילים עצמן ובאווירה של השיר יש תחושה של לילה טרוף שינה, שאתה נשאר ער עד 5 לפנות בוקר ולא מצליח להירדם.
דניאל: זו בדיוק התחושה, רק הפוך - חוויתי אותה במהלך היום, ולא בלילה.
אלעד: אני מאמין שהצלחנו לבטא את זה גם מוזיקלית. בהתחלה השיר קם בבוקר, ואז הוא מצפה למה שיודע שיבוא כמו בהפרעת חרדה. יש בו רגע של נחת, אבל הוא יודע שמשהו עומד להגיע.
הגענו ל"לכו". גם השיר הזה הרגיש לי דו-משמעי. מצד אחד יש רצון תוקפני בשיר להתקדם הלאה מתפיסות העבר, אך מצד שני אין כל כך תקווה לעתיד.
איתמר: זה לא כל כך מדויק. אני מאמין שיש תקווה אם אתה לא הולך בעיניים עצומות אחרי ההבטחה הרגילה - שתבוא יונה עם עלה של זית. כי היא לא תבוא, אז תעשו דברים אחרת. אל תחכו לשום גאולה.
סיון: אני הרגשתי בשיר מן קול של דור, כאילו באתם לצעוק את הקולות של האנשים שרוצים שינוי, רוצים לנער מבנה חברתי ולעורר כאוס צעיר שכזה, שירו זקנים. עופו יונים. העיקר שדברים יקרו כבר.
איתמר: יש גם סיפור מאחורי "לכו". שירתתי בעבר בגלי צה"ל ונשלחתי לסקר אירוע של האצ"ל. ראיתי באירוע את רון חולדאי נואם, הוא אמר משהו שנתפס כשמאלני, וכולם צעקו לו "בוז", נעמדו ושרו את המנון האצ"ל באיזה פאתוס. אני התבוננתי בכולם שם ואמרתי לעצמי "איזה מין עיוורון, מה יש לכם?!". זה הרגיש כל כך מנותק מהעולם שלי ומהחיים כפי שהם באמת. הרגשתי אז כמה אידאות ואידאולוגיות זה מפגר. האנשים האלה לא חיים במציאות, הם חיים ברעיונות.
אלעד: (לאיתמר) אתה חושב שיש בעיה עם אידאלים או בעיה עם הרצינות שבה הם נלקחים?
איתמר: הרצינות שבה הם נלקחים.
והנה הגענו לשיר האחרון בEP, "תל אביב". איפה ואיך תל אביב שלכם נפלה כבר?
איתמר: אין לי הסבר לזה.
וואלה, זה מפתיע. זה השיר הכי מוסבר בEP, הכי תמונתי ומתרחש. אין לכם באמת ביקורת על תל אביב? לא היה לכם חיזיון או מסר מסוים על חורבנה של תל אביב?
איתמר: אני לא המספר שכתב את מילות השיר, זו איזו דמות כתבה, אתה מבין? השיר לא הגיע מחוויה אישית. בחרתי לכתוב על תל אביב כי אני נמצא בה המון ואני אוהב אותה. יש לי מלא רגשות כלפי העיר הזאת.
הבנתי, אני מודה שציפיתי לתשובה אחרת. אני אשאל אתכם גם על השיר "סוניה ורסקולניקוב" (הבי-סייד של הסינגל "תל אביב"). השיר נכתב בעקבות קריאה של "החטא ועונשו", אני מניח.
אלעד: כן, קראתי את "החטא ועונשו" כשהייתי בסיביר. הייתה לי חווית קריאה מיוחדת - רוויתי מהספר, ואז חייתי אותו.
באיזה מובן?
אלעד: היה לי טיול אינטנסיבי מבחינה רגשית, והחרדה שלי החריפה במהלך הטיול. "החטא ועונשו" מסופר מנקודת מבט חרדתית לאללה, והייתה סצנה אחת שנגעה בי בצורה מטורפת, הסצנה בה רסקולניקוב מגיע לבית של סוניה והיא מרביצה בו תורה. המילים לשיר מבוססות על הסצנה הזו. גם כשהתיישבתי לכתוב את המילים זו הייתה חוויה אחרת בשבילי - לרוב אני מאוד אימפולסיבי בכתיבה, אבל על השיר הזה עבדתי כמה ימים, ממש ישבתי וניסיתי לכתוב, ניסיתי למצוא מה יש שם, עד שהצלחתי להגיע לגרסה הסופית שלו. זו הייתה חוויה מיוחדת.
לסיום, יש מוזיקה שאתם מקשיבים לה בימים אלה שהייתם רוצים להביא כהשפעה על "איפשהו"?
אלעד: כן, הייתי עכשיו בטיול בגיאורגיה והקשבתי ליצירה לגיטרה קלאסית של המלחין בנג'ימן בריטן. הייתי רוצה שנעשה עיבוד לטריו של היצירה.
איפשהו יופיעו במחנה השבלולים ביום חמישי קצת אחרי חצות. שזה בעצם יום שישי.
"איפשהו הסרט" - https://eifoshehu.bandcamp.com/album/--3
"תל אביב/סוניה ורסקולניקוב" - https://eifoshehu.bandcamp.com/album/--4