זרקור המחנה היא סדרת כתבות המסקרת את הלהקות המופיעות במחנה השבלולים 2018
אין עוד הרבה להקות כמו "באבל ראפ טראפ". "באבל", המורכבת מאייל ערב (קלידים), נועם שפירא (סקסופון), תומר זוזובסקי (בס) וגיא בן עמי (תופים) היא מבין הלהקות הטובות ביותר שקמו פה בשנים האחרונות. המוזיקה שלהם לקחה אותי למקומות שלא תיארתי לעצמי שאגיע אליהם, בטח כשמדובר במוזיקה אינסטרומנטלית. הפעם הראשונה בה ראיתי את "באבל" מופיעים הייתה במחנה השבלולים השלישי. אף שהכרתי אישית את כל חברי הלהקה לפני ההופעה, לא היה לי מושג איך תישמע המוזיקה שלהם. בסוף אותה הופעה באמת שהתקשיתי להרים את הלסת מהרצפה, ומאז האהבה שלי לחברי הלהקה ולמוזיקה שלהם גברה בכל הופעה ומפגש.
בשונה מהרבה מאוד להקות אינסטרומנטליות, השירים של "באבל" הם בעלי מבנה ומלודיה מאוד ברורים, תפקידים מהודקים ושילוב סאונדים מינימליסטי אך מדויק. כל שיר של הלהקה עומד בפני עצמו במלוא הדרו, וכאסופה הם יוצרים מגוון להיטים המתפרש סגנונית מאפריקה דרך הודו עד דרום אמריקה, עם רוחות שמנשבות מתחת לגשרים של ברוקלין וסוחפות איתן ניחוחות מהחולות של ראשון לציון. השירים של "באבל" יכולים להרקיד, לרחף, להגיע למקומות לא מיושבים, להזמין ולגרש. לא להאמין כמה הם מורכבים בכמה שהם פשוטים. כל אחד מחברי הלהקה הוא פשוט מותק של בחור עם קורטוב של ביישנות, אך יחד הם מרכיבים אישיות מוזיקלית מתפרצת.
אני לא חושב שהייתה הופעה אחת של "באבל" שלא באתי אחריה ושאלתי אותם "נו, מתי כבר תשחררו הקלטות?!", והנה, הדברים מתגלגלים. הלהקה הוציאה לא מזמן את קליפ הבכורה שלה ל"תומאו ביט", השיר הראשון שהם שחררו מEP הבכורה שלהם שיצא בקרוב. הקליפ, שגם משקף את גישת הDIY של הלהקה, הוא שילוב מושלם בין המוזיקה שלהם לתדמית שלהם. יש משהו כה תמים ונעורי בצורה שהם מצלמים אחד את השני עושים שטויות באיזה חניון, והמוזיקה עצמה משתלבת נהדר עם הקליפ, כמו מתארת את אותו זיכרון מתוק-טיפשי של חבורת מלכודת נייר הפצפצים, שהולכת סתם לעשות צחוקים עם הטלפונים שלהם. גם אם נשים את הקליפ בצד, זה עדיין שיר נהדר עם עיבוד פנטסטי, והמלודיה היפהפייה שלו שמנגנים הקלידים והסקסופון מרגשת אותי כל פעם מחדש.
אז איך בעצם "באבל ראפ טראפ" הוקמה?
נועם: אני, גיא ואייל נגנו בהרכב Fאנק של גיטריסט בשם תומר אפשטיין, יחד עם הבסיסט ארי הרוש (ונדליסו, אילי פאוור טריו ועוד). במהלך העבודה הרכב, רצינו שלושתנו לנגן לחוד ולהתחיל לעבוד על חומרים. כשארי עזב להודו תומר (זוזובסקי) החליף את ארי בהרכב של תומר (אפשטיין), וכך גם צרפנו אותו להרכב הצדדי שהקמנו.
גיא: זו הייתה תקופה כיפית מאוד, ניגנו אז הרבה בחדר של אייל.
נועם: גם ביבנה בחדר של גיא ניגנו.
גיא: כן, אבל היה משהו בחדר של אייל שעיצב אותנו כלהקה, משהו בחדר הזה היה...
תומר: מסוכן. תנועה אחת לא נכונה עם הבס ומישהו היה מאבד ראש.
מה משך אתכם לנגן יחד?
נועם: כולנו רצינו במשך הרבה זמן ליצור את המוזיקה שאנחנו עושים היום יחד ב"באבל", אבל לא היה לנו מקום לעשות אותה עד שמצאנו אחד את השני.
גיא: וגם יש לנו פשוט חיבור טוב אחד עם השני, לא רק מוזיקלי, גם כאנשים. אנחנו פשוט נהנים לנגן יחד וכל אחד מאתנו סומך על הטעם של האחר.
כיוונתם מראש ליצור שירים שהם יותר מבוססי מבנה ומלודיה, מאשר שירים שמשלבים אלתור?
נועם: כן, אני חושב שאף פעם לא היינו בגישה של "סולואים".
תומר: ניסינו מאוד להתרחק מהעניין הזה. אף אחד מאתנו לא מכחיש שכולנו למדנו ג'אז וזה העולם שהגענו ממנו, אך עם זאת, רצינו להתרחק מהמקום האלתורי וליצור שירים שיש להם התחלה-אמצע-סוף ברורים.
באיזה מובן אתם שונים משאר הלהקות האינסטורמנטליות שפועלות כיום?
גיא: הטכניקה לא באה במקום התוכן האומנותי. היא למעשה פחות חשובה ממנה. אני לא יודע לגבי שאר חברי הלהקה, אבל אני התחבטתי עם הרעיון ש"באבל" להקה אינסטרומנטלית, בגלל הסטיגמה שיכולה לבוא עם זה - שאנשים מצפים מאתנו לנגן משהו שהוא מרשים טכנית בגלל שאנחנו להקה אינסטרומנטלית. אנחנו בכלל לא רוצים לעשות את זה. זה ברור שאפשר ליצור מוזיקה יפה בלי להיות וירטואוז.
אייל: עדיף לרגש מלהרשים.
גיא: בהחלט. בנוסף מפריע לי שאנשים מנסים לקטלג אותנו לז'אנרים. אני פשוט לא מעריץ של ז'אנרים. אם זה נשמע לי טוב אז זה נשמע לי טוב.
תומר: לגמרי, אני בעצמי לא יודע להגיד מה הז'אנר שלנו.
בואו נדבר על שמות השירים, ״בלשים״, ״דוידסון דילייט״, ״קאמלטון״ - על פי מה אתם בוחרים אותם?
גיא: (צוחק) מ"גאגים".
כמו מה למשל?
תומר: ניקח לדוגמה את השיר שלנו "ג'סמינו". קראנו לו כך כי ביום שבו התחלנו לעבוד על השיר גילינו את קבב ג'סמינו.
גיא: רצינו לנצור את החוויה.
בכל זאת, אתם לא חושבים שהשירים שלכם מספרים על משהו שהוא מעבר ל"גאג"?
נועם: אני חושב שכל אחד מוצא משמעות אחרת. אם כבר דברנו על "ג'סמינו", זה לגמרי מתאר בעיני את החוויה של לאכול את הקבב הטעים שלהם. כמו בשיר, בהתחלה יש תחושה שמימית, מהטעם המדהים של הקבב, אז אתה שם קצת חריף והדברים מתחילים להתחרפן. אני גם כמובן לא מצפה מכל מי שישמע את השיר שיגיד "אה! זה שיר על קבב!".
אתם רוצים בכלל להיתפס כלהקה "גאגית"?
אייל: חשוב לקחת את עצמך ברצינות, אבל לא יותר מדי. אנחנו תמיד מחפשים את האיזון הדק הזה. בסופו של דבר אנחנו לא רוצים להיתפס כלהקה "גאגית", למרות שבסוף אנחנו תמיד נופלים למקום הציני הזה.
תומר: פעם אחר פעם.
"באבל ראפ טראפ" התחילו לנגן יחד לפני שנתיים, בתחילה בשם "Bakbik". הם עבדו במשך שנה על קטעים, ואז החליטו שהם רוצים להתחיל להופיע. הופעתם הראשונה התקיימה במחנה השבלולים השני. מאז אימצה קהילת השבלולים את הלהקה, שהופיעה בכל מחנות השבלולים עד כה ועתידה להופיע גם במחנה הקרוב. השנה, "באבל" יופיעו לראשונה גם בפסטיבל יערות מנשה, כחלק מקבוצת "Youth Takeover".
תומר: בהופעה ביערות מנשה אנחנו נארח את קיד קופר מTela Mobb. אנחנו נבצע איתו שיר אחד שלו ושיר נוסף שלנו שהוא יביא עליו ורס.
מעניין אתכם לעשות עוד שיתופי פעולה בעתיד?
נועם: כן, מאוד. חשבנו גם לעשות שיתוף פעולה עם גור יניב (Cub) בהופעה האחרונה שהייתה לנו יחד, אבל זה בסוף לא יצא לפועל. אנחנו מאוד בקטע של לצאת מהקופסא.
למה התחלתם להופיע לפני ששחררתם חומרים?
נועם: אחרי שנה שבה עבדנו על חומרים והתחלנו לגבש את עצמנו כלהקה, הגענו למצב שיש לנו עשרה שירים, ואמרנו אז "למה שלא נעשה כבר הופעה?".
גיא: אז גם התחיל הדיבור על השבלולים. אני זוכר שההופעה שלנו לא הייתה כל כך טובה, אבל עדיין קיבלנו תגובות טובות מהקהל. לפעמים כשמכניסים אנשים שהם לא בלהקה לתמונה זה פתאום נהיה אמיתי יותר.
תומר: ההופעה הזו והתגובות מקהל גם נתנו לנו בוסט לקחת את עצמנו ברצינות יותר.
איפה הקלטתם את EP הבכורה המיוחל שלכם?
נועם: הקלטנו את כל השירים באולפני "סטודיוז" באודים, האולפן שנמצא בביתו של המתופף יובל גרעין (אילי פאוור טריו, אלקטריק זו ועוד), חוץ משיר אחד שהוקלט בטלפון של אייל ("האיילופון"). הEP יכלול חמישה קטעים.
ומתי ייצא הEP?
אייל: ממש בקרוב, כנראה לפני ההופעה ביערות מנשה.
מה התכנון לאחר הוצאת הEP?
תומר: להקליט שוב בקיץ ולשחרר את ההקלטות לקראת סוף השנה.
אייל: אנחנו שוב נקליט בהקלטה ביתית ולא באולפן.
זה הולך להיות EP נוסף או אלבום?
תומר: זה יהיה EP שמשלים את הEP שאנחנו הולכים לשחרר בקרוב.
אייל: למען האמת אני עדיין לא רוצה לקרוא לזה EP. גם מה שאנחנו הולכים לשחרר בקרוב אני לא רואה כEP, אלא יותר כאסופה של שירים.
נועם: כן, זה יותר זר פרחים מאשר EP.
יש מוזיקה שאתם מקשיבים לה לאחרונה שהייתם רוצים להמליץ עליה?
גיא: Deerhoof הם פשוט להקה שרואים עליה שהם נהנים בטירוף. גם אם הלייב שלהם ישמע רע עדיין יהיה לך חיוך על הפנים, וזו גם להקה שאין לי מושג איך להגדיר את מה שהם עושים.
אייל: מוזיקה מאוד חדשנית, מגוונת לאללה.
נועם: אפילו צווחנית.
תומר: אם יורשה לי להוסיף, יש לנו גם אלבום שאנחנו תמיד שומעים בנסיעות יחד, והוא Dots and Loops של Stereolab.
שאלה אחרונה לי אליכם, והיא מופנת לאייל. אתה מנגן על קלידים יחידים במינם, ה"באבונאגט 2000". איך הגיעו אליך הקלידים האלה?
אייל: מצאתי את הקלידים האלה בשוק הפשפשים, ככה משום מקום. המוכר סיפר לי שהקלידים האלה הם פנינה נדירה משנות השבעים, ושנוצרו רק שבעה דגמים של ה"באבונאגט", אי פעם. הדגם שאני מצאתי הוא דגם מספר 2000, שנבנה בשנת 1975, שנתון הזהב של חברת הייצור. ה"באבונאגט 2000" הוא מוצר הדגל של החברה, נמכרו ממנו רק שתי מקלדות, ואחת מהן בידי. אני מציע לקוראים לקרוא באתר של ה"באבונאגט" כדי לקבל מידע נוסף.
"באבל ראפ טראפ" יופיעו במחנה השבלולים ביום שישי בשעה 14:15 בבמה הגדולה
קישור לאתר הבאבונאגט - http://www.babunugget.com