זרקור המחנה היא סדרת כתבות המסקרת את הלהקות המופיעות במחנה השבלולים 2018
הפעם הראשונה שראיתי את רגל סברס מופיעים הייתה במועדון "הקורו" ז"ל, כשאני ולהקתי דאז "ג'רונימו" עשינו אתם דאבל פיצ'ר. אותה הופעה של רגל סברס הייתה אחת המרעננות והכיפיות שיצא לי לראות באותה תקופה. בחלל המועדון הייתה אווירה תיכוניסטית מגניבה (במובן הטוב באמת של המילה), והלהקה הזכירה לי את Pavement ואת הPixies. מהיכרותי עם כמה מחברי הלהקה, נחשפתי לעוד מגוון השפעות, מה שגרם לי להעריך אותם כמוזיקאים וכאנשים.
עברו 3 שנים מאז, והנה רגל סברס השיקו בחודש שעבר את אלבומם השני, "אפס", בלבונטין 7. מאז אותו הערב בקורו לא יצא לי לראות את רגל סברס בהופעה, לכן היה לי ברור שאת ההופעה הזו אני לא רוצה לפספס. לאחר הופעת חימום קצרה של גיאגיא (הלא הוא גיא בן עמי, מלווה בבן טברסקי ורפאל כהן), חברי רגל סברס עלו לבמה, ונתנו הופעה מצוינת ואנרגטית. נראה שהם השתפרו פי כמה מאז אותם ימים בקורו, גם ביכולתם לדפוק הופעה וגם באיכות השירים ורמת הביצוע שלהם. נראה שרגל סברס הצליחה להשיג לעצמה קהל גדול יותר מבעבר, ותאמינו לי, הקהל הזה אוהב ללכת מכות. בכל שיר היו אנשים בקהל שדחפו לכל עבר, נפלו על הרצפה, הרימו מישהו באוויר, וצרחו יחד עם הלהקה את מילות השירים. הלהקה זרמה נהדר עם תגובות הקהל, והצליחה לנצל לעצמה כמה רגעי פז של קראוד-סרפינגס. אולי הרגע האהוב עליי בהופעה היה כשמיתר ענבר (הזמר, הגיטריסט וכותב המילים של הלהקה) קפץ לידיו של הקהל, ומיד לאחר מכן קפץ עליו אלון רנסר (הגיטריסט השני הלהקה). יחד הם יצרו מין סנדוויץ' אנושי מרחף, בזמן שהגיטרות שלהן שכבו להן על הבמה, וייצרו פידבקים מחרישי אוזניים. זה בהחלט היה מחזה שלא רואים בכל יום, ולא בכל הופעה.
אלון: השואו שלנו הוא ציני. המוזיקה שלנו די חריגה ומסובך להבין מה הפוזה שאמורה לשקף אותה, לכן כשאנחנו עושים קראוד-סרפינג או קראוד-סווימינג (כמו קראוד-סרפינג רק עם תנועות של שחיית צפרדע), או דופקים שרדינג (נגינה מאוד מהירה בגיטרה שמזוהה עם מטאל) באמצע סולו זה יכול להיתפס כבדיחה, אך מכיוון שגם המוזיקה שלנו צינית, הפוזות האלה יכולות לעבוד. אני חושב שההבנה הזו לגבי ההופעות שלנו שיפרה אותנו מאוד. מי שראה את רגל סברס בחצי השנה האחרונה ראה להקה שונה לחלוטין ממה שהיינו בעבר.
מיתר: אנחנו להקת רוק שלא רוצה בכלל להיות להקת רוק.
אז איזו מין להקה אתם רוצים להיות?
סער: "להקת מטאל".
הסכמה משועשעת וצינית התקיימה בחדר.
רגל סברס (מיתר ענבר-גיטרה ושירה, אלון רנסר-גיטרה, אסא משולם-בס, סער חסון-תופים) קיימת כבר כ-5 שנים, במהלכן התחלפו שלושה גיטריסטים בהרכב. בתחילה ניגן שם הגיטריסט נתן סעדה, שהיה חבר בלהקה למשך ארבעה חודשים. לאחר עזיבתו הם הפכו לטריו, עד שפגשו את נתנאל רצבי בחדר החזרות "הז'אן ז'אק", ונוצר קליק מיידי. נתנאל עבר לברלין כחודש לאחר סיום הקלטות האלבום השני, ובמקומו צורף ללהקה אלון רנסר, שהיה בעל היכרות אישית עם הלהקה ועד היום מנגן עם מיתר בלהקה The Vent.
במהלך אותן 5 שנים הלהקה הספיקה להקליט שני אלבומי אולפן - אלבום הבכורה "סמל סטטוס" שיצא בפברואר 2016 ו-"אפס" שיצא במרץ האחרון. את "אפס" הפיק המוזיקאי החיפאי יוני כדן, חבר להקת "פלאפון ענק" ואחד ממקימי הלייבל/מועדון הופעות "פית/קית".
מיתר: את יוני הכרנו בפית/קית, הוא ראה שם הופעה שלנו והתלהב. יוני ליווה אותנו עוד מ"סמל סטטוס", אבל לא הפיק אותו (אלבום הבכורה של רגל סברס הופק על ידי אריאל פלג, חבר אחר ב"פית/קית"). כשהגענו לאלבום השני בחרנו ביוני שיפיק אותו, וכחודש וחצי לפני תחילת ההקלטות הוא הגיע לחזרות וישב אתנו על העיבודים, בכוונה להבין איך האלבום הולך להיות. עוד איש שלקח חלק בתהליך היצירה הוא רן ישורון (חבר להקת "משוקצות"), שעזר לנו יותר מהזווית של גיבוש הסאונד לאלבום. רן גם הקליט ומיקסס את 'אפס' .
היו הבדלים בין הסשנים של האלבום הראשון לבין האלבום השני?
מיתר: 'סמל סטטוס' הוקלט בארבעה ימים. בשלושת הימים הראשונים הקלטנו את כל הליווי וביום האחרון הקלטתי את השירות ובכך סיימנו לעבוד על האלבום. ב"אפס" זה לא היה כך - נכנסו לתהליך הפקה ממקום יותר מחושב ומתוכנן, ועשינו גם סשנים נפרדים עם יוני ורן.
סער: יש גם הבדל גדול בסאונד של שני האלבומים.
מיתר: לא רק בסאונד, גם בנגינה שלנו, בהבנה של מה אנחנו עושים, איך הכל צריך להישמע, מה אנחנו רוצים לומר. באלבום הראשון זה מעולם לא נוסח, אז הכל היה מאוד אינטואיטיבי. בהקלטות לאלבום השני היה יותר ברור מה הולך להיות הטון שלו ועל מה אני רוצה לדבר בתור כותב המילים של הלהקה
איך אתם כותבים את השירים שלכם?
סער: יוצא שלפעמים מיתר מביא ריף, לפעמים אני מביא איזה מקצב…
מיתר: זה נכון לגבי "סמל סטטוס", ב"אפס" כל הלחנים עלו מג'אמים. הג'אמים שלנו הם לא במובן ה - "היפי", שבו אנחנו כמו משחררים את הנשמות שלנו בזמן הנגינה. הג'אם נעשה במטרה ברורה של להוציא מתוכו קטע שיהפוך לשיר. כשאנחנו מגיעים לרגע הזה בו הג'ימג'ום עובד והוא מגניב אותנו, אנחנו עוצרים את הג'אם, ומתחילים לבנות את השיר. בנוסף, אני כל הזמן בתהליך בו אני בודק טקסטים שלי על הג'ימג'ומים שלנו. יש לי תמיד הרבה מאוד טקסטים שאני מביא, והיו פעמים בהן נוצר קו מחבר ממש טוב בין מה שהרגשתי וכתבתי לבין למה שכולנו נגנו באותו הרגע. היו גם פעמים שעשיתי "הדבקה" של הטקסט ללחן.
האם כבר התחלתם כבר לכתוב את הקטעים לאלבום הבא?
מיתר: כן, זה הולך להיות EP של ארבעה שירים, שבימים אלו אנו עובדים עליהם. כולנו כבר מאוד רוצים להקליט אותו".
אסא: הEP עומד להיות המאפיין הייחודי של ההרכב החדש, הרי עם אלון עוד לא יצא לנו להקליט.
זה אומר שגם הEP עומד להיות שונה מהאלבומים שכבר שחררתם?
מיתר: כן, אנחנו רוצים שהאלבום השלישי יהיה משהו אחר לגמרי. המטרה בו היא ללכת רחוק. אני גם מרגיש שהאווירה בו תהיה קלילה כמו מה שהיה ב - "סמל סטטוס", אבל בנגינה ובהפקה הוא יהיה יותר משויף כמו ב-"אפס"
אלון: הולכים להיות שם כמה טוויסטים.
יש לכם השפעות חדשות שבאות לידי ביטוי בשירים החדשים?
אלון: אני רוצה למשוך את המוזיקה למקומות א-טונאליים. אני מושפע ממוזיקה של המאה ה-20, במיוחד מהמלחין האמריקאי צ'ארלס אייבס, שהוא כמו ארנולד שנברג רק יותר להיפסטרים. כבר עכשיו בהופעות שלנו אני דוחף פנימה כל מני צלילים א-טונאליים בשירים שלנו שכבר קיימים.
מיתר: אני בעיקר מושפע מאינדסטריאל, להקות כמו Skinny Puppy ו-Coil.
ידוע לכם מתי תקליטו את הEP החדש?
מיתר: אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו נדע יותר אחרי סבב ההופעות שנצא אליו בחודש הבא. אנחנו נופיע בחיפה,
ירושלים, באר שבע, תל אביב וכמובן במחנה השבלולים. רוב ההופעות בסיבוב הזה יהיו דאבל פי'צר עם לילי פרנקו.
מיתר ענבר הוא כותב מילים נהדר בעיני. הכתיבה שלו מתאפיינת בציניות חריפה ומצד שני בהתמודדות אמתית וכואבת עם המצב הקיים. המילים והתיאורים בטקסטים שלו יכולים להיות אבסטרקטיים מאוד ועם זאת פיזיים ומוחשיים ביותר. לפני הראיון מצאתי מספר מילות מפתח ונושאים שעלו בטקסטים של מיתר שרציתי להעלות על סדר היום ולהבין יותר לעומק את עמדותיו לגביהם.
יש לכם מספר שירים שמדברים על אי הבנה מסוימת, למשל ב"פלישת האמזונות" ("ואני לא כל כך מבין את הקטע הזה, איזה מין קטע מוזר"), ב"כך פתאום" ("אבל אני לא מצליח לקרוא את הסימנים"), וב"מה שזה לא יהיה" (שוב תקלה טכנית… אני יושב וחושב, יותר מדי יושב וחושב"). אתה אפילו מכנה את הדבר הזה בסופו של דבר כ"סוג של מה שזה, מה שזה לא יהיה", שגם זה בפני עצמו עדיין לא מובן.
מיתר: אני חושב שתחושת האי הבנה זה דבר שדי רווח היום. יש יותר מדי מידע, יותר מדי גרסאות, וזה גורם לי להרגיש שכבר אין לי מושג במה להאמין, שאין לי מושג מי אני. קשה מאוד לגבש איזושהי דעה מוצקת על משהו כי אתה נחשף לכל כך הרבה מידע סותר וזה משאיר אותך בתחושה של חיפוש אחר הידע.
התחושה הזו מתבטאת גם דרך המוזיקה שלכם?
מיתר: יש לנו מין גישה כזאת של לזרום עם הטעויות. זה חלק מאותו חיפוש אחר ההבנה.
האם אותה הגישה של "לזרום עם הטעויות" נותנת לכם חופש בעשייה המוזיקלית?
מיתר: אני חושב שעכשיו בהרכב החדש יש מין רצון להיות יותר קפדניים, אבל הגישה היא אותה גישה. ברגע שאתה מתעכב על זה יותר מדי, אתה הורג את זה. כשאני מתחיל להתעסק בקטע יותר מדי זמן אני מתחיל להרגיש שאני מאבד את הרגש המקורי, שאני מתרחק מהמחולל. חלק מהעבודה שלנו תמיד הייתה לתפוס דברים שהם חמים, ולעבוד כמה שיותר מהר עם התחושה, לפני שהיא תיעלם.
עיסוק נוסף שקיים אצלך בכתיבה הוא העיסוק באיברים, ואפילו במילה "איבר" עצמה, למשל בשיר "השמש של נתניה" ("...אני מדליק סיגריה שהופך לאקדח שהופך לאיבר מין"), ב"מתרסק" ("איברים משתוללים, איברים מתחרפנים"), ובשיר "אפס", שנפתח במילים "לב שלי", עובר דרך מספר איברים ומסתיים כגופה חסרת חיים.
מיתר: גוף ואיברים זה באמת מוטיב אצלי בכתיבה. זה דבר שאני מודע אליו ועושה אותו בכוונה. כולם היום בהתעסקות על גוף, בין אם זה מראה חיצוני, השינויים שחלים בו, תהליך ההזדקנות… בנוסף אני חושב שהגוף יכול לסמל גם ריקבון.
אלון: יש לנו שורה בשיר חדש שיופיע בEP שהולכת: "אני לא יודע מה לעשות עם הידיים והרגליים שלי בחנות בגדים". אני ממש מבין מה זה אומר.
מיתר: זה גם מזכיר לי שבאלבום הראשון אני רציתי שירגישו את המבוכה שלי כבן אדם. זה היה חלק מהרצון שלי שרגל סברס תהיה להקה לנבוכים.
אתם עדיין רוצים לפנות לאותו קהל נבוכים?
מיתר: הם תמיד יהיו שם, אבל עכשיו להיות נבוך זה כבר קול. אז אולי זה נעשה קצת משעמם. אני לפחות כבר לא מרגיש נבוך. יש משהו בתרבות הישראלית שהוא מאוד לא סבלני למבוכה. צריך תמיד לדעת, צריך לשחק אותה "גנרל". זה מעצבן אותי, זה נראה לי סתום לחלוטין.
אולי זה יהיה מעט אזוטרי, אבל ישנה מילת מפתח נוספת בטקסטים שלך שקפצה לי מהר מאוד לאוזן, והמילה היא "חור". למשל ב"כוכב" ("לכן הלכתי וליקקתי כל חור וחור"), ו"בשמש של נתניה" ("שלושה חורים, שלושה קמטים") וב"חיות" ("עכשיו הוא מנסה לקדוח חור, חור אל הקיבה"). מה אתה חושב על זה?
מיתר: ובכן, אנחנו יודעים באיזה חור מדובר…
רגל סברס יופיעו בשבלולים ביום שבת בשעה 13:00 במת הספירלה
שני האלבומים של רגל סברס:
https://regelsabres.bandcamp.com/album/efes