טוב, אז בטח שמעתם כבר שהשבלולים הופכים לעמותה?
"מה? שבלולים? הכמה פלופים האלה מהנח"ל שמארגנים פסטיבלים בטבע? מה להם ולזה?"
"פסטיבלים? אני בכלל הבנתי שאלו מחנות... הרי יש הבדל בינם לבין פסטיבלים. הם לגמרי היפים. אין כסף, אין אישורים, אין כלום. ובאמת מה להם ולעמותה? זאת התמסחרות שתוביל לשחיקה של האידאולוגיה..."
"גם אחרי שהתפרק המחנה האחרון, איך אפשר בכלל לסמוך עליהם ועל מה שיעשו?"
"אבל אחי, הוא לא התפרק, בסך הכל כמה מנאיקים כיבו את המוזיקה ועצרו כמה חברה טובים. בתור אחד שהיה שם אני יכול להגיד שהווייב היה שבלולי לגמרי גם אחרי השוטרים."
"מה זה אומר בכלל? איך יכול להיות פסטיבל בלי מוזיקה? ומה הקשר עמותה עכשיו?"
אז נראה שהשבלולים עומדים לפני כמה שינויים גדולים. וכיוון שהשבלולים הוא בסך הכל גוף שמאגד את סך חלקיו ונועד לשרת אותם, עלינו לדבר על כך בפומבי.
אז נתחיל מכמה אמרות חשובות לגבי השבלולים. השבלולים היא מסגרת אידיאולוגית אקזיסטנציאליסטית בראש ובראשונה. במובן הטוב של המילה. חגיגה של החיים. בלי מחסומים. בלי הגדרות שקריות שעל פיהן אנחנו מסודרים ביומיום. בלי תיוגים. בלי מעמדות. בשאיפה להשתחרר מכבלי הממסד. נטו בני אדם שנהנים אחד עם השני ומהשני. שמאמינה בתרבות ויצירה ככלי לשינוי, עם או בלי מוזיקה חיה, את השבלוליות האמיתית אף משטרה או מוסד לא יכולים לקחת.
אז למה עמותה? אפשר לומר עכשיו בנחרצות שבמחנה האחרון קיבלנו כאפה. לפחות אני יכול לומר כך על עצמי. ההבנה שבמציאות הזויה שאנו חיים בה אתה יכול לקדם עשייה חיובית ומועילה לקהילה ולחטוף על כך מהממסד הייתה מתסכלת. מתסכלת בדיוק מהעובדה הפשוטה שאתה יודע שלא עשית שום דבר לא בסדר, העשייה אינה פוגעת בזבוב, אבל אם לעובד ציבור שמשתכר מהמדינה (שזה בעצם- מאיתנו) אשר אמור לדאוג לביטחון האזרחים זה בא לא טוב בעין, הוא יכול פשוט לחרבן עליך.
מסקנה מתסכלת מאוד שיכולה לשבור את הרוח של הרבה אנשים. אבל לא את שלנו. גם מאתיים בלשים לא יכולים לנצח את האהבה. אז החלטתי שאני לא הולך לקבל יותר כאפות (מטאפוריות, לפחות לבינתיים) מאף שוטר. מעכשיו אנחנו נשחק לפי הכללים שלהם וננצח אותם במגרש שלהם. אנחנו לא ביקשנו את זה. אנחנו לא רוצים לנצח אף אחד. אבל אנחנו גם לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד.
אנחנו הולכים לצאת למערכה הנוכחית חמושים במסמכים שיגנו עלינו מנחת זרועם של מגיני החוק ושומרי הסדר הרע ומשחיתי הלבבות. אמרו מעכשיו: שבלולים ע"ר. השבלולים מתמסדים. אנחנו יוצאים למסע ארוך שידרוש מאתנו לא מעט. עוד עבודה של עוד אנשים, פתיחת חשבון בנק, תיעוד פרוטוקולי הישיבות ושיתוף פעולה עם רשויות החוק, וכל זה בשביל לייצר את אותו המוצר המצליח. רק שהפעם נהיה בטוחים שאף אדם במדים לא יקלקל לנו את חגיגת האהבה.
ומה לכם יש לעשות בכל העסק הזה? בתכלס, להמשיך להיות שבלולים. לבוא ולחגוג איתנו את החיים בכל יום ובכל אירוע מחדש. בקרוב מאוד, נתחיל בצעדים משמעותיים מאוד. כאלו שישפיעו על ההתנהלות של כל העסק הזה שנקרא שבלולים. יכול להיות שדברים יעשו בצורה שלא תמצא חן בעיני חלקכם. נצטרך להרחיב את הבסיס הכלכלי שלנו ולהפוך לעמותה המורכבת מחברי עמותה שגם ישלמו דמי חברות סמליים לעמותה (כמובן שימצאו פתרונות לחברים עם בעיות פרטניות). כנראה גם שחלק מן האירועים הקרובים שנפיק יוגבלו במקום, כי ביורוקרטיה, ולאלו מכם שאומרים שזוהי רוח מאוד לא שבלולית, יש לי רק דבר אחד לומר. אתם צודקים. לא לזה חתרנו. אנחנו לא רוצים להגביל כמות של אנשים או להפוך למוסד שניזון מהכנסה קבועה ועובד עם בנקים משרדים ממשלתיים ושאר גנבים. אבל הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה כרגע לא מותירה לנו ברירה. לפעמים צריכים להיות חכמים ולא צודקים ובמקרה שלנו, אם נרצה להמשיך לקיים ולפתח את הקהילה המדהימה שלנו, נצטרך להתלכלך קצת בדרך. זה בסדר, קצת בוץ אף פעם לא הרג אף שבלול.
אנחנו צריכים אתכם איתנו. בקרב הזה לא ננצח לבד, אנחנו עושים אותו אך ורק למען השבלולים ונצטרך מאחורינו צבא של שבלולים תומכים. שיסמכו עלינו שכל הדברים הללו נעשים מכוונה טובה, ללא מטרות רווח ויובילו אותנו למקום יותר טוב בעתיד. כמו שסמכתם עד עכשיו. כל המהלך הזה יעשה בצורה שקופה. מתוך השבלולים ולמען השבלולים. כמובן שאנחנו כאן לענות על כל שאלה שתישאל, לשמוע כל דעה, וכמובן שתמיד פתוחים לעוד שבלולים שרוצים לקחת חלק בדבר הנפלא הזה. בכל מקרה, המשיכו לעקוב.
עד כאן להפעם.